בעוד בגידה של אישה בבעלה, גם אם הייתה זו מעידה חד פעמית, תביא לגירושין לאלתר - בעל בוגד לא מחויב בגזר דין אבסולוטי והדבר תלוי, פעמים רבות, בנסיבות הבגידה, במשך הבגידה ועוד. במידה ואישה בוגדת בבעלה, ההלכה היהודית לא מוכנה לכפר לה על המעשה - מדובר בחטא בל יכופר ובני הזוג יהיו מוכרחים להיפרד (גם אם הם מבקשים לכונן שלום בית). לעומת זאת, בעל בוגד יכול לכפר על העוול, להתנצל בפני אשתו, לקבל את סליחתה ולהמשיך לחיות איתה בברית הנישואין. בנוסף, אישה שבגדה בבעלה וכתוצאה מכך הם התגרשו, תהיה אסורה לנישואין לבעלה ולמאהב שלה. לעומת זאת - על בעל בוגד לא מופעלות סנקציות כאלו והוא יכול להתחתן בשנית עם בחירת ליבו, תהיה אשר תהיה.
יש הטוענים כי ההלכה היהודית היא הלכה שוביניסטית (המעדיפה בעל בוגד על אישה בוגדת) ופסקי הדין בענייני גירושין עשויים לתמוך בטענה זו, משום שניתן לראות בהם בצורה מובהקת את ההעדפה הקלה של בעל בוגד. ואם חשבתם שכאן מסתיימים יתרונות הגבר, הרי שזו היא רק ההתחלה.
בעל בוגד יוכל לנסות להתחמק מתשלום המזונות לאשתו במספר דרכים. הטקטיקה הנפוצה ביותר, בה נהגו בעבר גברים שהוכתרו בכינוי בעל בוגד, היא הטענה שהם "חזרו בתשובה". בעל בוגד שחזר בתשובה, פירושו שהבעל מצהיר שהוא מכה על חטא הבגידה, מביע עליה חרטה ומבקש לחזור ולחיות חיי נישואין משותפים עם אשתו. רוב פסקי הדין שהתקיימו בעבר (עד סוף שנות התשעים) פסקו לטובת הבעל במקרים של בעל בוגד שחזר בתשובה, שכן הוא מביע חרטה אמיתית על החטא. אלא שבשנים האחרונות אנו עדים לשינוי בתפיסת בתי הדין הרבנים בעניינם של גברים הטוענים שהם בעל בוגד שחזר בתשובה. אם בעבר רוב הפסיקות היו לטובת הבעלים, הרי שלאחרונה בתי הדין לא מחייבים נשים לחזור לבעליהן הבוגדניים, גם אם אלו טוענים שחזרו בתשובה. לעומת הפרצה המסוימת הזו, שפעלה בעבר לטובת בעל בוגד - נשים שבגדו בבעליהן לא זכאיות לשום הזדמנות של הבעת חרטה.
על פי הדין הרבני, בעל שהוכיח שאשת בגדה בו, זכאי לנשל אותה מחלקה היחסי ברכושם המשותף (ואף בתשלום המזונות). לעומת זאת, כנגד בעל בוגד לא נרשמות סנקציות הקשורות לחלוקת הרכוש. בעל בוגד, לעומת אישה בוגדת, זכאי לחלקו היחסי ברכוש - ואין זה משנה מהי חומרת הבגידה שביצע.
אין ספק - לפי חוקי ההלכה בישראל משתלם יותר להיות בעל בוגד. אלא שכדאי להיזהר - למרות שעל פניו בעל בוגד זוכה להטבות על פני אישה בוגדת, בפועל, בתי הדין הולכים וחותרים, ככל שעוברות השנים, לשוויון יחסי בין המינים. אם בעבר בעל בוגד היה זוכה ליתרון מובהק, הרי שבמקרים רבים כיום אין זה משנה אם מדובר באשה בוגדת או בעל בוגד - חשיבות המגדר של מבצע הבגידה הולכת ופוחתת
יש הטוענים כי ההלכה היהודית היא הלכה שוביניסטית (המעדיפה בעל בוגד על אישה בוגדת) ופסקי הדין בענייני גירושין עשויים לתמוך בטענה זו, משום שניתן לראות בהם בצורה מובהקת את ההעדפה הקלה של בעל בוגד. ואם חשבתם שכאן מסתיימים יתרונות הגבר, הרי שזו היא רק ההתחלה.
בעל בוגד יוכל לנסות להתחמק מתשלום המזונות לאשתו במספר דרכים. הטקטיקה הנפוצה ביותר, בה נהגו בעבר גברים שהוכתרו בכינוי בעל בוגד, היא הטענה שהם "חזרו בתשובה". בעל בוגד שחזר בתשובה, פירושו שהבעל מצהיר שהוא מכה על חטא הבגידה, מביע עליה חרטה ומבקש לחזור ולחיות חיי נישואין משותפים עם אשתו. רוב פסקי הדין שהתקיימו בעבר (עד סוף שנות התשעים) פסקו לטובת הבעל במקרים של בעל בוגד שחזר בתשובה, שכן הוא מביע חרטה אמיתית על החטא. אלא שבשנים האחרונות אנו עדים לשינוי בתפיסת בתי הדין הרבנים בעניינם של גברים הטוענים שהם בעל בוגד שחזר בתשובה. אם בעבר רוב הפסיקות היו לטובת הבעלים, הרי שלאחרונה בתי הדין לא מחייבים נשים לחזור לבעליהן הבוגדניים, גם אם אלו טוענים שחזרו בתשובה. לעומת הפרצה המסוימת הזו, שפעלה בעבר לטובת בעל בוגד - נשים שבגדו בבעליהן לא זכאיות לשום הזדמנות של הבעת חרטה.
על פי הדין הרבני, בעל שהוכיח שאשת בגדה בו, זכאי לנשל אותה מחלקה היחסי ברכושם המשותף (ואף בתשלום המזונות). לעומת זאת, כנגד בעל בוגד לא נרשמות סנקציות הקשורות לחלוקת הרכוש. בעל בוגד, לעומת אישה בוגדת, זכאי לחלקו היחסי ברכוש - ואין זה משנה מהי חומרת הבגידה שביצע.
אין ספק - לפי חוקי ההלכה בישראל משתלם יותר להיות בעל בוגד. אלא שכדאי להיזהר - למרות שעל פניו בעל בוגד זוכה להטבות על פני אישה בוגדת, בפועל, בתי הדין הולכים וחותרים, ככל שעוברות השנים, לשוויון יחסי בין המינים. אם בעבר בעל בוגד היה זוכה ליתרון מובהק, הרי שבמקרים רבים כיום אין זה משנה אם מדובר באשה בוגדת או בעל בוגד - חשיבות המגדר של מבצע הבגידה הולכת ופוחתת
